טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

מינהל קהילתי פסגת זאב

אנו מתכבדות להזמין את יו"ר המינהל הקהילתי פסגת זאב- מר אודי רמבח לקריאת היזכור.

יזכור עם ישראל
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-ההֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִות הַמּוֹדִיעין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי המִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵארְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵ י הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. 

העבודה על הטקס הייתה מאוד מאתגרת בשבילנו. היה לנו חשוב לציין את היום הזה ביחד איתכם,
מצד שני בגלל תקופת הקורונה זה כמעט בלתי אפשרי. אנו, גדוד דוכיפת על שם נופלי סיירת
דוכיפת, משבט זוהר, כיתה י״א, הרגשנו מחוייבות לזכור וללמוד את הגבורה של החללים. הרגשנו
שלא פשוט להעביר רגש באינטרנט, ולכן בחרנו לעשות סירטון עם עדויות ממקור ראשון ולזכור גם
את נפגעי פעולות האיבה.

מידי שנה אנחנו עורכים את הטקס באנדרטה של סיירת דוכיפת לכבודם. אנחנו מסתכלים על בוגרי
השבט שמשרתים בצבא ואף השתחררו בגאווה, ואנו מקושרים ומקורבים ליום הזה למרות שעוד
לא התגייסנו. גם בתקופה הזו כאשר האויב בלתי נראה, אנו, חניכי השבט מרגישים מוגנים, ויודעים
שכמו בעבר, גם היום יש מי ששומר עלינו.

בימים אלו תחושת ה״ביחד״ הלאומית גוברת, והגאווה להיות חלק מהעם מתעצמת, אנו מתנדבים
בשכונה ורואים את העשייה, את האחדות ואת הערבות ההדדית והסולדריות שמתעצמת וגאים
לקחת חלק בכך.
אנחנו מוקירים תודה וזוכרים את החיילים שנפלו למעננו במהלך 72 שנות קיום המדינה ואף את
אלו שנפלו במאבקים עליה. אנו נרגשים לשירות הצבאי שלנו בשנה הבאה וזוכרים את הערכים
שלמדנו מהנופלים ומבטיחים לזכור כל אחד ואחת שהקריבו את עצמם ואת נפשם, ואת אלו
שנקלעו לפעולות האיבה ונרצחו בטרם עת.
כל חלל תופס מקום בלב של כל אחד ואחת מאיתנו, נזכור לתמיד ולא נשכח. מודים שאנחנו כאן
בזכותם.

שלום ערב טוב,
אני עודד אח של דניאל מזרחי ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים ב15 באוקטובר בליל הפריצה
לתעלה. הוא שירת בגדוד לסיוע 87 ,גדוד זה היה למעשה חלק מאגודתו של אריאל שרון והמטלה
של כלל הגדוד הזה היה למעשה להוביל את כל הצבא לפריצה של התעלה.
ב8 באוקטובר ערך גדוד הסיוע סיור והגיע עד לקו המים וגילה שיש פריצה. הם חזרו בשקט מקו
המים חזרה, ומרגע זה צה"ל החל להתכונן לצליחת התעלה.
#בוא נחזור רגע לילדות- איך אתה זוכר אותו בילדות@#
אני הייתי מאוד קשור לאח שלי, הייתי הילד הקטן. הוא היה האח הגדול שההפרש בינינו היה
שנים עשר שנים ואני זוכר אותו.... היום אני מסתכל על זה ואיך היה אפשר לסבול את הנודניק
הזה? לכל מקום היה לוקח אותי. הוא אהב מאוד כדורגל, היה הולך לשחק עם חברים והיה שם
אותי מאחורי השער, וכשאין את המשחקים היה לוקח אותי לסרטים... הייתי מאוד קשור אליו -
גם עוזר לי בלימודים.
#אתה יכול לתאר לנו את התקופה אחרי קבלת הבשורה@#
התקופה אחרי קבלת הבשורה הייתה מאוד מורכבת. זאת לא הייתה בשורה יחידה - משום
שקיבלנו אותה בשלבים. בשלב הראשון קיבלנו הודעה שהוא נעדר. אחרי כשחודשיים בחודש
דצמבר 1973 שוב הופיעו קציני קצין העיר והודיעו לנו שהוא חלל שמקום קבורתו לא
נודע. ולמעשה ההודעה הסופית הייתה רק כשבוע לפני פסח, הודיעו שמצאו את הגופה שלו ואז
באפריל, שישה חודשים אחרי נפילתו התקיימה הלוויה שלו והוא נקבר בהר הרצל שבירושלים.
#האם אתם מרגישים הכרת תודה מהמדינה ומהאזרחים@#
אנחנו מרגישים הכרת תודה. באנו ממשפחה לוחמת, כל הזמן הרגשנו קשר למדינה - אבי גם היה
נכה צה"ל, לוחם מחתרת, אסיר מחתרת במלחמת השחרור, כך שההרגשה שלנו היא שייכות
מאוד מאוד עמוקה למדינת ישראל ולארץ ישראל.
#מה היום הזה גורם לך להרגיש@#
למעשה היום הזה עבור המשפחות השכולות הוא יותר השתתפות של עם ישראל באבל ובצער
שלנו. אנחנו לא זקוקים ליום הזה, אצלנו כל יום זה יום הזיכרון. וזאת הבעת ההוכרה של
השתתפות, פעם בשנה העם חווה את הצער איתנו.

*שיר; יש פרחים(
הראית איזה יופי
שרעד ברוח סתיו,
שדה זהב דעך באופל
והדליק נרות חצב.
הראית איזה אודם
שצעק למרחקים,
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים.
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.
הראית מה השחיר שם?
שדה קוצים הוא, נערי,
שהיה עזוב בקיץ
ועכשיו הוא שדה חריש.
הראית מה הלובן?
נערי, זה שדה בוכים,
דמעותיו הפכו לאבן
אבניו בכו פרחים.
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.

אני יצחק שרם בן 76 מלוחמי חטיבה 55 .השתתף בקרבות גם בששת הימים וגם במלחמת יום
הכיפורים. במלחמת ששת הימים ההרוג הראשון שראיתי מהגדוד שלי הוא היה איתי גם בפלוגה
בסדיר זה היה מוישה מבורך. הוא היה בפלוגה המסייעת. הם ישבו בבית הקברות בסנהדריה. הוא
חטף כדור ישיר ונהרג. חברים שלו הביאו אותו לתאג"ד שהיה איזה מאה מטרים מהמקום שהם
היו. הוא היה ההרוג הראשון שראיתי במלחמה. זה היה במלחמת ששת הימים.

במלחמת יום הכיפורים חברים הכי טובים שלי, שהם באו מאפריקה, היו עובדים באפריקה ואחד
היה לומד בגרמניה לדוקטורט, גם הם נהרגו במלחמת יום הכיפורים. הרגשתי רע מאוד עם זה. מה
זה רע... אני לא כל כך רגשני, וזה, לא כל כך הראיתי את הדברים האלה. זה היה החבר הכי טוב
שלי שנהרג, יגאל תרשיש. הינו כמו אחים. הינו גרים ביחד. אחרי הצבא גרנו ביחד באשדוד, הייתי
איתו במצפה רמון. כשהוא נהרג זה עשה לי רע על הלב. האמת שמאז שנהרגו לי החברים הטובים
במלחמת יום הכיפורים אני לא כל כך מתחבר מהר לאחרים. זהו.

אנו מתכבדות להזמין את עירא שוורץ מעמותת סיירת דוכיפת ולוחם לשעבר לשאת דברים

דבר עמותת סיירת דוכיפת ליום הזיכרון 2020.
משפחות יקרות, רעים לנשק, שבט זוהר, שלום רב.
השנה מדינת ישראל מציינת 72 שנה לעצמאותה. מאז שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים אנו
נפגשים כל שנה ביום הזיכרון באנדטרת הזיכרון לחללי "סיירת דוכיפת" בפסגת זאב, אנדטרה
שהקמנו במו ידינו למרגלות תל אל פול.
השנה נבצר מאיתנו להפגש באנדטרה ביום הזיכרון בגלל הקורונה ונותר לנו לעשות את הזיכרון
בבית ללא הדלקת נר, הנחת זרים, הורד הדגל לחצי תורן, אמירת יזכור ושירת ההמנונים. אנו
זוכרים את הנופלים כולם, את זיו פניהם, את רצינותם, צחוקם המתגלגל ונסיבות מותם. בזכות
לחימתם כאן הוכרע הקרב על ירושלים.
"סיירת דוכיפת" שירתה בין השנים 1968-1966 ,ייעודה היה לשמש כוח מוצנח מוטס עם שריוניות
נושאות תותח 90 מ"מ הרחק מעבר לקוויב האויב ולפעול בעורפו. מפקדה ומקימה היה אהוד שני,
לסיירת גויסו נבחרים מטובי הצנחנים לשמש שלד מקצועי וכוח לוחם.
במלחמת ששת הימים בקרב למרגלות תל אל פול הכריעו השריוניות את הפטונים הירדניים שהיו
בדרכם לתגבור הכוחות הירדניים שלחמו בירושלים. בקרב זה נפלו 4 לוחמים ונפגעו 2 שריוניות.
אמנון ליפקין התמנה להיות מפקד הסיירת, בעקבות התחזקות פעולות הטרור שיצאו מירדן,
הוחלט על פעולה בעיירה כאראמה (הנמצאת מעבר לירדן) למיגור וסילוק תאי הטרור והחבלה.
בקרב בפעולה זו נפלו 4 לוחמים ונפגעו 2 שריוניות. הוחלט על הפסקת הפעילות של הסיירת.
הלוחמים והמפקדים עברו ליחידות לוחמות אחרות ולקחו חלק במרדפים בבקעה ובמלחמת
ההתשה ליד תעלת סואץ בהם בהם נפלו 2 לוחמים.
במלחמת יום כיפור נפלו 6 לוחמים.
16 הלוחמים הנופלים מ"סיירת דוכיפת", שמם חרוט באבן באנדרטה בפסגת זאב. אלו יהיו צעירים
לנצח. מהנופלים נלמד משמעותה של הקרבה, נלמד מופת ודוגמא, נלמד לחיות.
יוצאי סיירת דוכיפת ומשפחות הנופלים הקימו את "עמותת סיירת דוכיפת" לשמר את זכר
הנופלים.
אנו מבקשים לומר תודה לשבט "זוהר" הצופים המתגייס מידי שנה לעריכת הטקס ולשימור מורשת
הזיכרון של הנופלים מ"סיירת דוכיפת". אנו מבקשים לומר תודה למר אהוד רמבח יושב ראש
המינהל הקהילתי על תרומתו רבת השנים לטקס ההנחצה.

תודה.

"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל"

*שיר; מי שחלם(

מי שחלם לו ונשאר לו החלום
מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם
מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם
מי שהבטיח לא הניח את חרבו
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם
מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.
וההרים עוד בוערים באש זריחות
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם.
מי שחלם והתגשם לו החלום
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים
מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים
מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים.
וההרים עוד יבערו באש זריחות
ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.

כולנו חיילים במלחמת הקיום שלנו.
לא נשכח אותם ואותן – את אלו שנפגעו ונרצחו בגלל שנאה.
ללא כל התראה ובכל מקום אפשרי, בבית שלנו, על האדמה שלנו.
לעיתים נרצחות משפחות שלמות, או שנותרו משפחות מיותמות, או שהילדים הם שבאכזריות
נרצחים.
זה יכל להיות כל אחד מאיתנו, ולא נעצור את חיינו בגלל הפחד. אנחנו אמיצים, ונמשיך להאמין
בשלום ולא נוותר- למעננו וגם למענם.
נזכור אותם בליבנו, בראשנו ובנחיה את החיים בשבילם.
לשירת התקווה הקהל מתבקש להצטרף אלינו.

*שיר; התקווה(
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה.
עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים